פרג פרידברג ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א ואח'

החלטה

1.בקשת החייב למתן הפטר היא הבקשה שלפני.

הנאמן וכנ"ר הסכימו לקבל את בקשת החייב למתן הפטר מוחלט; הנושה, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק") והנושות, ליניגו בע"מ ופ.י.מ השקעות ואחזקות בע"מ (להלן: "הנושות") התנגדו לבקשה.

ביום 30.1.13 התקיים דיון בבקשה אליו הוזמנו כל הנושים, בהתאם לדין. הנושות והבנק שהתייצבו לדיון חזרו על עמדתם כי אין להעתר לבקשת החייב למתן הפטר.

מאחר שבין טענות הנושות עלו טענות שהצריכו התייחסות הנאמן, אפשרתי לנאמן למסור הודעה משלימה ותגובת הנושים להודעה.

ואכן הוגש הנדרש בהתאם להחלטה; גם לאחר ההשלמות לא השתנו עמדות הצדדים.

כבר אומר כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיתי להעתר לבקשה ולתת לחייב הפטר מוחלט, כפי שיפורט להלן.

2.ביום 10.8.08 ניתן צו כינוס לנכסי החייב ונקבע כי צו תשלומים החודשי הוא 1,000 ₪; ביום 15.2.12 הוכרז החייב פושט רגל.

בטרם הוכרז החייב פושט רגל, נקט הנאמן בפעולות למימוש דירה שהיתה בבעלות החייב וגרושתו (להלן: "הנכס").

על הנכס רבצו שתי משכנתאות, האחת נפרעה עובר להליכי המכר (על ידי גרושת החייב) והשנייה, לטובת בנק לאומי למשכנתאות, היתה אמורה להפרע מכספי התמורה שתתקבל ממכר הנכס. כמו כן, נרשם משכון על זכויות החייב בנכס לטובת הנושות "להבטחת פרעון שטרות שמסר החייב לנושים בגין ההסכמים עוד במהלך החודשים אוקטובר נובמבר 2006... המשכון נרשם ביום 20.2.2007" (כך ב"הודעה ותגובה מטעם הנאמן").

הנאמן הגיש בקשה למימוש הנכס והציע כי המשכון יוסר וזכות הנושות המעוגנת במשכון תועבר לכספי התמורה ותבדק כמו יתר תביעות החוב; משהתנגדו הנושות להצעת הנאמן מאחר שלטענתן הן "נושה מובטח", זמנתי הצדדים לדיון קצר.

בדיון שהתקיים ביום 21.2.11 הוסכם בין היתר כי הסכם המכר יאושר, כי "זכות המשכון של הנושים (הנושות פה – א.נח) תעבור לכספי המכר של חלקו של החייב...", כי הנאמן יבדוק את "תביעת חוב המשכון, תוקפו ורישומו", וככל שתביעת החוב תאושר, תועבר יתרת התמורה לנושות ואם תדחה תביעת החוב יותיר הנאמן את יתרת כספי התמורה בידיו עד לאחר מתן פסק דין חלוט.

לציין כי הנכס נמכר בסכום של 3 מליון ₪ (סכום הגבוה מהערכת השמאי).

ביום 17.4.11 דחה הנאמן את טענת הנושות כי הן "נושה מובטח" מכח המשכון, מאחר שהמשכון נרשם בתקופה של פחות משנתיים מעת צו הכינוס וזאת בגין חוב עבר (פרעון שטרות שמסר החייב לנושים בגין ההסכמים עוד במהלך החודשים אוקטובר נובמבר 2006) ומשכך, בהתאם לסעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 מדובר בהענקה אסורה הבטלה כלפי הנאמן.

הנושות לא הגישו ערעור על הכרעת הנאמן ומשכך הכרעה הנאמן חלוטה, קרי, הנושות הן במעמד של נושה רגיל.

בנוסף לנכס מימש הנאמן את הזכויות בכספים הצבורים לזכות החייב ב"מיטב גמל ופנסיה בע"מ" ובמסגרת זו הועבר לקופת הכינוס סך של 242,246 ₪ ברוטו.

הנאמן לא הסתפק באלה ואף הסתייע בשירותי חקירה כדי לאתר מקורות כספיים נוספים למימוש, אך החקירה לא העלתה דבר.

3.ביום 17.1.12 הגיש החייב בקשה למתן הפטר מוחלט ונקבע דיון בבקשה.

לקראת הדיון הגיש הנאמן תסקיר ובו המליץ על מתן הפטר לאחר שהגיע למסקנה כי אין חשד לחוסר תום לב בנסיבות הקריסה הכלכלית וכן ציין כי במהלך התקופה בה שוהה החייב בהליכים אלה נהג כמתחייב וכנדרש ומלא את כל חיובי ההליך. כנ"ר הצטרף לעמדת הנאמן.

הנושות התנגדו לבקשה ממספר טעמים. לטענתן, החייב "מסתיר" מהנאמן ומכנ"ר את הכנסותיו האמיתיות, אינו ממצה את כושר ההשתכרות שלו, כך טענו כי לא פורט מדוע אושרה תביעת חוב של הנושה, גב' בראון, "כאשר לא היה לה כל זכר בין התביעות החוב, וגם לא באסיפת הנושים הראשונה..." ולטענתן "במערכת היחסים שבין גב' בראון... לבין החייב, לא היה כל מקום להלוואות עסקיות ו/או מסחריות, ולא היו כאלה". עוד טוענות הנושות כי "עד היום, לא התקבל כל הסבר, כיצד זה סילק החייב לבנק דיסקונט לישראל בע"מ, את כל יתרת החובה בסך של 1,000,000 ₪ בתקופה קצרה, לאחר שהשיקים, שמסר למשיבות 3 ו-4 (הנושות- א.נ.ח), חוללו".